דמיון מודרך - לחיות באמת
המילה דמיון, לדמיין, הפכה למילה המתארת משהו שאינו מציאותי, שאפשר לחלום עליו, לשאוף אליו, אך האם זו באמת משמעות המילה?
שורש המילה דמיון מגיע מ-ד.מ.ה כאשר משמעותה היא: היה כמו... נראה כמו... שווה ל... כך שבעצם אין שום הבדל בין מציאות לדמיון.
כאשר משהו "כמו" האם הוא "אותו דבר"?
כך גם נוכל לשאול את עצמנו האם חלום, סרט, מחשבה הם מציאות או דמיון?
שאלה זו היא אומנם על פניה שאלה "פילוסופית" אך התשובה מחוברת לעובדות.
כאשר אנחנו חולמים חלום, או רואים סרט, ואנחנו לגמרי בפנים, אנחנו חווים את החוויה עם כל החושים שלנו. אנחנו רואים, שומעים, מרגישים (תחושות שמחה, עצב, כמיהה, פחד וכו') לפעמים אנחנו אפילו יכולים להריח, לגעת וכך אנחנו חווים בכל חמשת חושנו את עוצמת החוויה.
האם לא כך היא המציאות, שבה אנחנו רואים, שומעים, מרגישים, לפעמים יכולים להריח ואו לגעת. אז מה בעצם ההבדל?
מחקרים רבים מוכיחים שהמוח אינו יודע להבדיל בין מציאות לדמיון, והרי כאשר חלמנו חלום הוא יכול להשפיע עלינו במשך כל היום, לשמח אותנו, להעציב אותנו, להפחיד אותנו, להשפיע עלינו, בדיוק כמו כל חוויה אחרת שחווינו.
בהמשך הזיכרון מתעמעם, התחושות מתקהות ונעלמות אל מול דברים חדשים הקורים בחיינו. האם לא כך קורה עם מה שאנחנו קוראים לה המציאות?
בסופו של דבר חלק מהדברים אנחנו זוכרים, חלק נדמה לנו ששכחנו, וחלק עולה פתאום מנבכי הזיכרון וממשיך להשפיע עלינו.
כאן כבר אין לנו מושג מה קרה ואו לא קרה, כיוון שההשפעה עלינו היא בדיוק אותו דבר.
נוכל לבדוק באותו אופן את המילה מציאות, שהשורש שלה מגיע מהמילה מ.צ.א, ומשמעותה למצוא ולגלות משהו.
גם המילה המצאה מגיעה מאותו שורש.
אז מהי מציאות ומהי המצאה ? ומתי אנחנו מתמצאים ביניהם ?
מסתבר שלא תמיד אנחנו יכולים לעשות את ההבחנות. המציאות היא סובייקטיבית לכל אחד ואחת.
כמה פעמים אמרנו את המשפט זה לא מציאותי, זה לא באמת קורה לי.
כמה פעמים סיפרנו על חלום ואמרנו הייתי שם, הרגשתי, כאילו זה קרה באמת...
כמה פעמים ראינו סרט וצחקנו, בכינו, התרגשנו ואת זה חווינו כמשהו שקורה כאן ועכשיו.
כמה פעמים השתמשנו במשפט המציאות עולה על כל דמיון, או אם היו עושים על זה סרט אף אחד לא היה מאמין.
אלברט איינשטיין, אבי תורת היחסות אמר בין היתר: "דמיון חשוב יותר מידע, כי הידע מוגבל והדמיון חובק עולם", "חשיבה לוגית תיקח אותך מ-A ל-B, הדמיון ייקח אותך לכל מקום", "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשייצרנו אותם". הוא גם אמר: "שים ידך על תנור חם למשך דקה וזה ייראה לך כשעה. שב ליד אישה יפה למשך שעה וזה ייראה לך כדקה. זו יחסות."
האם גם המציאות / הדמיון הם יחסיים ?
מסתבר שכן באופן יחסי, כי מה שאמיתי לאדם אחד, יראה דמיוני לאדם אחר. מה שאינו מתקבל על דעתו של מישהו, יתקבל כמובן מאליו במקום אחר. הרי גם מטוס, מחשב, רובוטים, נראו פעם כמו המצאה דמיונית, מדע בדיוני.
אז מה שבעצם אלברט איינשטיין טען זה שהדמיון מאפשר לכולנו לחיות באופן מאפשר יותר, מלא יותר, מתאים יותר ואם נאפשר לו לתפוס מקום בחיינו נוכל לחבוק את העולם, לפתור בעיות, לשנות את חיינו.
דמיון מודרך
כאשר אנחנו משתמשים בכלי הדמיון המודרך אנחנו מאפשרים לעצמנו לראות, לשמוע, להרגיש, ולפעמים גם להריח ולגעת במשאבים, יכולות, עוצמות, פתרונות שנדמה לנו שאינן ברגע זה בהישג ידנו.
היכולת שלנו לאפשר לעצמנו לדמיין באופן מודע מצבים בהם אנחנו רוצים להיות. מקומות אליהם אנחנו רוצים להגיע, תאפשר למוח שלנו לחוות את עוצמת החוויה כאילו היא מתקיימת בכאן ובעכשיו.
והרי סיכמנו כבר שהמוח אינו יודע באמת להבדיל בין אמת לדמיון. ברגע החוויה מבחינת המוח זה קורה. אז למה שלא נרתום את האינפורמציה הזאת לטובתנו ונאפשר לעצמנו לראות בעיני רוחנו שאנחנו פתרנו את הבעיה, התחברנו למשאבים והכוחות שלנו, השתמשנו ביצירתיות שלנו, השגנו את מה שביקשנו לעצמנו.
כאשר אנחנו עושים את זה אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות בדיוק במקום בו נבקש לעצמנו בכאן ובעכשיו. היכולת המוכחת שלנו לחוות עם כל חמשת החושים שלנו תאפשר למוח שלנו לחוות את החוויה כמציאות.
זיכרון מציאותי מתווסף ויאפשר לנו לעשות בדיוק את אותו דבר פעם נוספת. הרי ברור לכולנו שאם כבר עשינו משהו פעם אחת אנחנו יכולים לעשות בדיוק אותו דבר שוב באותו מקום, ואו להעביר את היכולת הזו למקומות נוספים בחיינו.
כך היכולת שלנו לדמיין תהפוך את המציאות שלנו למקום בו אנחנו מבקשים להיות בו.
וכדברי ג'ון לנון : "דמיין שאין גן עדן, זה קל אם תנסה. אין גיהינום תחתינו, רק רקיע מעלינו. דמיין את כל האנשים חיים בשביל היום. דמיין שאין ארצות, זה לא קשה לעשות. שום דבר להרוג או למות בשבילו ואין דתות. דמיין את כל האנשים חיים את החיים בשלום. אתה יכול לומר שאני מדמיין, אבל אני לא היחיד, אני מקווה שיום אחד תצטרף אלינו והעולם יהיה אחד".