דמיון מודרך ו-NLP – הערכה עצמית
 

אומרים כי אני אינני אני

אנשים רבים נאבקים ביום-יום עם הערכה עצמית נמוכה. הם למדו להאמין ולחיות את הסיפורים השליליים על עצמם, את האמונות המגבילות שלהם, ולכן הם גם חיים את חייהם בהתאם.

לעתים הם מנסים להסוות את חוסר הביטחון שלהם בדרכים שונות שאינן מתאימות לאישיותם, מה שגורם למאמץ רב ולתסכול גדול.

המושג הערכה עצמית מגדיר את הרושם או את חוות הדעת שיש לאדם על עצמו. הערכה זו תתבסס על המחשבות שהאדם חושב על אישיותו, סיפורים, משפטים וחוויות מעברו או מניסיונו האישי. אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הערכה עצמית הוא הבית והסביבה הקרובה שבה האדם גדל. 

כאשר נבדוק את הביטוי הערכה עצמית, נמצא כי משמעות החלק הראשון, ערך, היא שווי, חשיבות, וגם נכס חומרי או רוחני.

המילה עצמי ביטויה הוא האני - האישי, תכונתו המקורית, מהות, מקוריות.

אבל הפרדוקס הגדול הוא שאנשים רבים נוטים לחפש הערכה עצמית דווקא מחוץ להם, בעיקר אצל אנשים אחרים או מקורות חיצוניים להם.

כך שבעצם ביטויה של הערכה עצמית הופך לעתים להערכה מאחרים. נכון שתמיד נעים לקבל אישור מהסביבה על היכולות, המאמצים, הכישורים שלנו ועוד. זה גורם לנו להרגיש באותו רגע טוב עם עצמנו. אבל אם במקביל הדבר גורם לנו לבגוד בערכים, באמונות ובמטרות שלנו בחיים, מתוך כך על מנת להשיג הערכה זו, אנחנו בעצם עלולים לפגוע בהערכת העצמי האמיתי שלנו.

כך הופכים אנשים להיות מְרַצים, כאשר הם משקיעים את מיטב מאמציהם כדי לשמור על תחושה זו. במקרים אלה הם אינם מתחשבים או מחשיבים את העצמי שלהם, הם הופכים להיות כפופים לשיקול דעתם של אחרים, ובהמשך זה יכול גם לגרום להם להציג לאחר את האדם שהם חושבים שהוא מחפש, צריך או מאשר. בו-בזמן הערך העצמי נעלם, והאדם מוצא עצמו נע בתוך יקום שאינו מתאים או שייך לו.

אז מי אני בכלל

הערכה עצמית, כשמה, תגיע קודם-כל מעצמנו - מכיוון שהמציאות הפנימית שלנו קודמת למציאות החיצונית, ואנחנו אלה הקובעים מה נכון לנו ומה לא, מה מתאים לנו ומה פחות, במה אנחנו מאמינים ובמה לא, ואילו ערכים קיימים בתוכנו. מתוך כך נותר לנו להבין שרק אנחנו יכולים להעניק אותה לעצמנו.

לכן ראשית חשוב שנפנים שלכולנו זכות בסיסית להיות כפי שאנחנו. שאנחנו יחידים ומיוחדים, וכמונו אין עוד אף אחד בעולם.

בהמשך נבדוק האם קיים פער בין הציפיות שיש לנו מעצמנו, לבין המידה שבה אנחנו מצליחים להגשים אותן. יש להביא בחשבון שההשוואה הינה סובייקטיבית לאדם עצמו, והיא תלויה גם ביחסי הגומלין שבין האדם לסביבתו ובפרשנות האישית שלו ליחסים אלה. 

מכאן נלמד מהן האמונות המגבילות שיש לנו כלפי עצמנו: מה אנחנו מאמינים שאיננו מסוגלים לעשות, להשיג, לבצע, כמו גם אילו אמונות מגבילות יש לנו על העולם החיצוני לנו.

לאחר שנאסוף את המשפטים, הקולות והאמונות המגבילות המתנהלים בתוכנו, נבחן מה מהם שלנו, ואילו מהם קיבלנו מאנשים אחרים, ממקורות חיצוניים לנו.

כאשר נתמקד בהם, נחקור ונבין אותם, נגלה ונחלק: אילו משפטים או אמונות ישנות, שאולי בעבר שירתו אותנו או אחרים, קיימים בתוכנו - רק כי כך הורגלנו, או שמענו, אך למעשה הם לא שלנו, הם שייכים לאחרים - ואלה מתוכם שלנו, כאלה שלמדנו מתוך ניסיון או מתוך הכרה פנימית של עצמנו.

לאחר שנצמצם את הרשימה, נפריד בין הקול הפנימי שלנו לקולותיהם של אחרים: נברר עד כמה המשפטים, הקולות והאמונות באמת מתאימים או שייכים לחיינו הנוכחיים. האם יכול להיות שכן הצלחנו להשיג דברים, התגברנו על קשיים, ניהלנו מערכות יחסים מוצלחות, הגשמנו, עשינו ועוד.

מכאן נכין רשימה חדשה, שבה נוודא מהן האמונות המעצימות שלנו. באילו יכולות ומשאבים שיש בנו השתמשנו כדי להשיג, להגיע, להשפיע, להיות בְּתקשורת. מהם הערכים המקודשים לנו - ערכים שלעולם לא נעבור עליהם, כי הם עמוד השדרה של הווייתנו - וכיצד אנחנו יכולים להתחבר ולהעצים את כל אלה אפילו עוד יותר.

כאשר נאפשר לעצמנו להתחבר אל מקורות התמיכה הפנימיים שלנו, נבין את כל החלקים הרבים והשונים המרכיבים אותנו, ואיזו מתנה אנחנו מקבלים מכל חלק וחלק. או-אז נוכל להכיל אותם באהבה, לנסח מחדש את המשפטים, האמונות והערכים שבאמת שלנו - ומתוך כך נחזיר לעצמנו את השליטה ואת חופש הבחירה. כך יתאפשר לנו גם לקחת אחריות על מעשינו, כשאנו מגלים שאנחנו הם אלה הקובעים מי אנחנו, מה אנחנו "שווים".

השלב האחרון הוא שלב הבדיקה, היציאה לחיים שמחוץ לנו, כאשר אנחנו עושים שימוש בכל היכולות, האמונות והחיבור מחדש לערכים שלנו ולעצמנו, עם סביבתנו הקרובה והרחוקה. זאת תוך שאנחנו מקשיבים קשב רב לשיח הפנימי שלנו, מודעים אליו. מחליפים אותו כאשר הוא מתעקש לעתים לחזור לקולות הישנים, מתוך הרגל. והרגל, כידוע, הוא בר-שינוי.

מכאן, ניתן לעצמנו את היחס שאנחנו שמחים לתת לאחרים, את אותה תשומת לב, אותם מעשים, מילים ומחוות. מעניקים לעצמנו נקודות זכות כאשר אנחנו מגלים שאנחנו אהובים, רצויים ומקובלים, ללא מסכות, בדיוק כפי שאנחנו. מרגישים טוב עם מעשינו. מחוברים לאמיתות ולרצונות העמוקים ביותר שלנו, ומגשימים אותם. מעריכים ואוהבים את עצמנו על כל מה שאנחנו.

כפי שאמרה איין ראנד: "אדם אשר אינו מעריך את עצמו, אינו יכול להעריך שום דבר או אף אחד".